[גיא]

פוסט למשפחות המטיילות עצמאית…

אז תפסנו רכבת מהירה מבייג'ינג לשנגחאי (טראומת בייג'ינג זמינה להנאתכם בפוסט הקודם).

חייבת לומר שנכנסנו לתחנת הרכבת המרכזית בבייג'ינג חוששים מהגודל והמורכבות (בכל זאת עיר של 12 מיליון תושבים), ותכלס הופתענו מכמה ברור ואינטואיטיבי היה הטרמינל. התביישנו בציניות של עצמנו ונעמדנו בתור עם עוד שני מיליון סינים כשבלב תפילת הלל למקומות השמורים שלנו בקרון מספר 7.
* כרטיס רכבת 554 יואן לאדם*

הרכבת נקייה ומרווחת וטסה על המסלול במהירות ממוצעת של 400 קמ"ש, ארבע וחצי שעות ואנחנו שם. בחצי הדרך נדדנו לקרון של המסעדה כי הקטנה רצתה לאכול ברכבת שנוסעת, "כמו בארתור". חשבתי המלך ארתור. הסתבר שזה דוב מצוייר. האוכל במסעדה הזכיר לי קצת שבוע שדאות בבה"ד 12, מנות קרב רק על בסיס נודלס, אבל העיקר שהקטנה הייתה מבסוטית.

הגענו לשנגחאי. יצאנו לטרמינל מרכזי ע נ ק מהסוג שיש רק בעיר של 24 מיליון תושבים, שזה מספר לא נתפס למי שגר ביישוב עם 400 בתי אב. 40 דקות נסיעה והופ למלון. אחלה מלון. Radisson Blu Hotel Shanghai, new world… מיקום סבבה!
חיפשנו נחיתה רכה אחרי הטראומה של בייג'ינג … שתהיה לנו בריאה, אז פרקנו ציוד ושמנו פעמינו (יענו: חצינו את הכביש) ל Nanjing, המדרחוב המרכזי בעיר.
צעדנו לנו ככה בנחת כשכל כמה מטרים קופץ עלינו, משום מקום, סוחר סיני, ממש כמו הדיילות בסופר פארם, פורס ברושור בחשאיות מחשידה ולרגע לא ברור אם הוא רוצה למכור לנו רולקס מזויף או סמים קשים. זרמנו.

שעה אחת ברחוב ה מ ק ס י ם הזה נדרשה לנו כדי להבין ששנגחאי היא סימביוזה מופלאה של מזרח ומערב. הבריטים נחתו פה במאה ה19 ונדחפו למקומיים בכל הכוח. הקימו מושבות הביאו מסחר בינלאומי בניחוח אופיום ועל הדרך השפיעו על הארכיטקטורה והאוכל. ממש אירופה הסינית בתפארתה.

שעתיים נוספות נדרשו כדי להבין ש ה נ י מ ו ס הבריטי פחות תפס. חיטוט באף בציבור זורם פה סבבה (או שממש מגרד להם בעין והם מנסים להגיע מבפנים). ובמחצית היום, כשנהג המונית שלנו לעס ירק הפליץ ותקע גרעפס, והכל בשרשרת, קלטנו שבסוף מתרגלים להכל. אוטוטו נתרגל לזה שאפשר להידרס פה בכל רגע נתון וזהו, עוברים לגור פה.

סיימנו את הערב בטיילת הבונד The bund (על שפת הנהר), צופים אל אחד מקווי הרקיע הכי מרשימים שראינו. וראינו איזה כמה. כל כך יפה שבא לך לחבק את הבניינים.

יום חדש הגיע ולפי התכנון של תומר, הבת הקטנה שלי שבנתה את המסלול בעיר הזו, עולים לראש מגדל הטלוויזיה. יאללה. חוצים את הנהר ומגיעים למגדל הגבוה ביותר בעיר. כל כך גבוה שעננים מסתירים חצי מתפארתו. קיצר תצפית כבר לא תהיה היום. אבל לא לדאוג היא עשתה תחקיר מקיף ויש מוזיאון בקומה התחתונה שמציג שיחזור מדויק של העיר מראשיתה ועד היום. ואכן כך. מאוד מומלץ. בובות השעווה כל כך אמינות שהגדולה משכנעת את הקטנה שאלה אנשים אמיתיים. כן, הם עומדים ככה שעות וזו עבודה ממש מבוקשת בסין.
* 35 יואן לכרטיס*

הגשם המשיך לרדת אז התלבטנו אם להיכנס לאקווריום הצמוד. התפשרנו על על החנות הענקית של דיסני מעבר לכביש והיידה למלון. בכל זאת, זה ערב ליל הסדר וצריך להתארגן….

יום חדש הפציע, התכנון המקורי היה טיול לכפר מים מקסים: Zhouzhuangzhen, סוג'ואו ג'יאנגסו, 45 דקות נסיעה מערבה ואתם בוונציה של הסינים, הקטנה קראה באינטרנט. רק שהשמיים נפתחו שוב וברכו את כולנו בגשם זלעפות אז כל הקונספט הזה של מים מלמטה ומלמעלה בוא זמנית נראה לנו פחות סקסי. הקטנה הרוויחה שיעור חשוב בגמישות והתאמת תכנית למציאות. קיוויתי שיזדמן לה וכמה שזה לא היה פשוט זה היה חשוב ומשמעותי. מפה לשם התכנית החלופית שהיא החליטה עליה, אחרי שהיא לא מצאה צמיגים להבעיר, הייתה מעולה! בילינו את היום בשתי פינות חמד. אתרי חובה.
הראשון נקרא 小东门 XIAODONGMEN- רובע עתיק שעושה כבוד לאדריכלות הסינית המסורתית. הרגשנו צורך לצלם שם את מולאן 3. בילינו שם שלוש שעות בשיטוט והתפעלות.
משם המשכנו לרובע הצרפתי: Tianzifang. גם הוא רובע עתיק המורכב כולו מסימטאות צרות, רובן חבויות מן העין וכולן מלאות כל טוב: בוטיקים קטנים בתי תה ובתי קפה ואוכל מכל העולם. היה אדיר! נשארנו שם עד הלילה וזה רק נהיה יותר שמייייח.
האווירה המשוחררת עזרה לקטנה להעיז ולטעום קינוח מוזר בצורת פינגווין. הגדולה עודדה מהצד: לא טעים תרקי את זה, צועקת לה. מקסימום יחשבו שאת מקומית!

חזרנו למלון מותשים ומרוצים. דעתנו על סין השתפרה פלאים. דעתנו על הסינים בעינה עומדת. מה שכן, זה מעודד כי זו המדינה הראשונה בעולם בה אנחנו מרגישים שאנחנו, הישראלים, יוצאים סבבה. עם סופר מנומס. בהשוואה לסינים כולנו חונכנו על ברכיה של המלכה אליזבת'!

[מאת]

תגובות