יפן: 5 טיפים שכדאי שתכירו לפני הטיול

יפן נשמעת בהתחלה כמו יעד שמתאים יותר לזוגות מאשר למשפחות: רחוקה, יקרה, עם שפה שאי אפשר לקרוא ותרבות שמלאה בכללים. בפועל, מעט מדינות בעולם נוחות כל כך לטיול עם ילדים.

הרחובות נקיים ובטוחים, התחבורה הציבורית מדויקת עד הדקה, מי הברז ראויים לשתייה, ובכל פינה יש שירותים נקיים וחנות נוחות פתוחה. ומה שהכי חשוב: הילדים נדלקים. רכבת שנוסעת ב-300 קמ”ש, צבאים שמשתחווים בפארק בנארה, מקדשים עם שערים כתומים ואינסוף פרטים קטנים שלא דומים לשום דבר שהם מכירים.

כדי שהטיול יעבור בכיף ולא בריצה, כדאי להגיע מוכנים. ריכזנו חמישה טיפים שעושים את ההבדל.

 בקיצור: העונות הנוחות ביותר למשפחות הן סוכות וחנוכה. בחרו שניים או שלושה בסיסים ולא יותר. ברכבות JR ילדים עד גיל 6 נוסעים בדרך כלל בחינם. לילד עם אלרגיה הכינו כרטיס הסבר ביפנית. ותמיד קחו איתכם שקית קטנה לאשפה.

1. בחרו את העונה לפי החופש, ולא רק לפי התמונות באינסטגרם

רוב המשפחות מטיילות בחופשות בית הספר, ולכל אחת מהן יש ביפן אופי אחר. פסח נופל לעיתים קרובות על סוף פריחת הדובדבן, בסוף מרץ ובתחילת אפריל, וזו עונה מרהיבה אבל גם העמוסה והיקרה ביותר בשנה. שווה להזמין מוקדם ולהיות מוכנים לתורים.

החופש הגדול הוא האתגר האמיתי. ביולי ובאוגוסט מרכז יפן חם ולח מאוד, עם ימים של יותר מ-35 מעלות, וסוף הקיץ הוא גם עונת הטייפונים.

מי שנוסע בקיץ יכול לבנות את הטיול סביב הוקאידו, האי הצפוני, שבו מזג האוויר נעים בהרבה (גם בחברה הגיאוגרפית מוציאים בקיץ טיול ייעודי להוקאידו בדיוק מהסיבה הזו), או לתכנן ימים שמתחילים מוקדם בבוקר ומסתיימים במוזיאונים ממוזגים.

חנוכה, בדצמבר, היא הפתעה טובה: קר אבל יבש, הערים מוארות בתאורת חורף, והאונסן (המעיינות החמים) מרגיש בדיוק במקום.

השוואה מהירה: איזה חופש מתאים ליפן?

2. האטו את הקצב והחליפו פחות מלונות

הטעות הנפוצה ביותר של משפחות ביפן היא לנסות לראות הכול. המרחקים גדולים יותר ממה שנראה במפה, והילדים מתעייפים מהר מימים של מעברים. עדיף לבחור שניים או שלושה בסיסים, למשל טוקיו, קיוטו ואולי אזור כפרי עם מעיינות חמים, ולצאת מהם לטיולי יום.

כדאי לדעת שחדרי המלון ביפן קטנים מאוד בסטנדרט ישראלי, וחדרים משפחתיים לארבעה הם מצרך נדיר שנתפס מוקדם. פתרון שילדים אוהבים במיוחד הוא לילה או שניים בריוקן, פונדק יפני מסורתי, שבו ישנים על מזרני פוטון על רצפת הטטאמי. החדר מתאים בקלות לכל המשפחה, ולרוב גם כולל ארוחת ערב וארוחת בוקר יפניות.

מה מתאים לאיזה גיל?

3. התחבורה היא אטרקציה, אבל צריך לדעת כמה כללים

בשביל הרבה ילדים, הנסיעה ברכבת השינקנסן היא שיא הטיול. החדשות הטובות הן שברכבות JR ילדים עד גיל 6 נוסעים בדרך כלל בחינם, וילדים בגילאי 6 עד 11 משלמים כחצי מחיר. יש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון:

●  הימנעו משעות העומס בבוקר ובערב בערים הגדולות. קרון צפוף בטוקיו בשמונה בבוקר הוא לא המקום לעגלת תינוק.

●  מזוודות גדולות הן בעיה ברכבות. בשינקנסן צריך להזמין מראש מקום למזוודה גדולה במיוחד, ולכן הרבה משפחות משתמשות בשירות שילוח המזוודות (טקיובין), ששולח אותן ממלון למלון תוך יום.

●  כמעט בכל תחנה יש מעליות, אבל לפעמים צריך לחפש אותן. עגלה קלה ומתקפלת עדיפה על עגלה גדולה.

מי שמעדיף שמישהו אחר ידאג למעברים, לכרטיסים ולמזוודות יכול לשקול טיולים מאורגנים ליפן. החברה הגיאוגרפית, למשל, מוציאה טיולים ליפן בטיסות ישירות של אל על ובקבוצות קטנות, עם מדריך שמכיר את היעד לעומק. כשהלוגיסטיקה סגורה מראש, להורים נשאר הרבה יותר זמן ליהנות מהילדים.

4. אוכל: קל יותר ממה שחשבתם

הורים רבים חוששים שהילדים לא יאכלו כלום ביפן, וזה כמעט אף פעם לא קורה. חנויות הנוחות (קונביני) פתוחות מסביב לשעון ומציעות כדורי אורז, כריכים, פירות ויוגורטים. במסעדות המשפחתיות יש תפריטי ילדים, ובכל עיר תמצאו ראמן, אודון, טמפורה ועוף מטוגן, מנות שרוב הילדים אוהבים כבר בטעימה הראשונה. גם פיצה ופסטה קל למצוא.

מי שיש לו ילד עם אלרגיה למזון צריך להיערך ברצינות. הסבר על האלרגיה מודפס ביפנית, שאפשר להראות למלצר, הוא חובה, כי לא תמיד יהיה מישהו שמדבר אנגלית. וכדאי לדעת שהמזון ביפן מכיל לא מעט מאכלי ים, סויה ושומשום גם במנות שלא נראות כך.

5. הכינו את הילדים לנימוסים היפניים, והפכו אותם למשחק

התרבות היפנית בנויה על התחשבות בסביבה, ויש לה כמה כללים שכדאי להכיר מראש: מדברים בשקט ברכבות ולא מדברים בטלפון, חולצים נעליים בכניסה לבתים, לריוקנים ולחלק מהמקדשים, ולא אוכלים תוך כדי הליכה ברחוב. פחי אשפה כמעט לא תמצאו, ולכן כדאי לקחת שקית קטנה ולשמור בה את הפסולת עד שמגיעים למלון.

הדרך הטובה ביותר להעביר את זה לילדים היא להפוך את הכללים למשחק: מי הראשון שמגלה פח אשפה, מי זוכר להגיד “אריגאטו” למוכרת, מי מצליח לאכול ארוחה שלמה בצ’ופסטיקס.

ילדים קולטים מהר, והיפנים מעריכים מאוד מבקרים שמשתדלים. גם באונסן, המעיינות החמים, ילדים מתקבלים בברכה, בתנאי שמסבירים להם קודם את הכללים: מתקלחים היטב לפני שנכנסים למים, ונכנסים בלי בגד ים.

מי שמתבייש יכול להזמין אמבט פרטי למשפחה, שקיים בהרבה מלונות. האונסן נחשב לחלק כל כך חשוב מהחוויה היפנית, שגם בטיולים של החברה הגיאוגרפית ליפן משלבים לילות במלונות עם מעיינות חמים.

ומה עוד כדאי לזכור?

ישראלים לא צריכים ויזה ליפן לביקור תיירותי של עד 90 יום, אבל הדרכון של כל אחד מבני המשפחה צריך להיות בתוקף לפחות שישה חודשים. מזומן עדיין שימושי ביפן, במיוחד במקדשים, בדוכנים ובמסעדות קטנות, למרות שכרטיסי אשראי מתקבלים ביותר ויותר מקומות. ולמי שתוהה אם שווה לטוס כל כך רחוק עם ילדים: משפחות רבות מספרות שהילדים חזרו מיפן עם סקרנות לעולם שנשארה איתם עוד שנים.

רשימת ציוד שקל לשכוח

●  נעליים שקל לחלוץ, וגרביים בלי חורים

●  מגבת יד קטנה (בהרבה שירותים ציבוריים אין מגבות נייר)

●  שקית קטנה לאשפה

●  ארנק למטבעות, כי מזומן עדיין נפוץ

●  כרטיס אלרגיה מודפס ביפנית, אם צריך

●  דרכונים בתוקף לפחות שישה חודשים לכל בני המשפחה

יפן לא דורשת מהמשפחה להיות הרפתקנית במיוחד. היא דורשת קצת תכנון, הרבה סבלנות, ונכונות לתת לילדים להוביל מדי פעם. בתמורה תקבלו את אחד הטיולים המשפחתיים הזכורים ביותר שאפשר לעשות.